החלטה בתיק ת"ט 41655-09-11

1.         המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 בה עתרה לחייב המבקש בתשלום יתרות חוב ארנונה עד סוף שנת 2004 בגין חוב ארנונה של חברה שבבעלותו ובשליטתו ובסף של 18,295 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

2.         המבקש הגיש התנגדות לביצוע תובענה.

במסגרת התנגדותו טען המבקש, כי הנכס בגינו נדרש תשלום ארנונה לא היה בחזקת החברה במועדים נשוא התביעה, ואף צירף לעניין זה החלטת כבוד השופטת סבין כהן (כתוארה כיום), בבקשה בטענת "פרעתי" שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל באשקלון ממנה ניתן לראות לטענתו, כי הנכס לא היה בחזקת החברה במועדים נשוא התובענה.

בנוסף, טען המבקש שהמשיבה אינה יכולה לגבות החוב ממנו ישירות, שכן לטענתו בהתאם להוראות סעיף 119 (א) לפקודת מס הכנסה על המשיבה להוכיח, כי מעבר להפסקת פעילות החברה הועברו נכסים בתמורה או לא בתמורה ורק מהם ניתן לגבות החוב והואיל ולחברה לא היו נכסים ואף לא הועברו לו, אין לגבות ממנו חוב הארנונה ישירות ומדובר בחוב של החברה בלבד.

המבקש הוסיף וטען, שהתביעה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן לטענתו המשיבה נדרשת להוכיח התקיימות הנסיבות המיוחדות עליהן מסתמכת תביעתה בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק ההסדרים במשק המדינה וסעיף 119 לפקודת מס הכנסה, ומשלא עשתה כן, אבדה היכולת לברר תביעתה בהליך של סדר דין מקוצר.

3.         מנגד, טענה המשיבה שהחלטת כבוד השופטת סבין כהן, איננה רלוונטית כלל מאחר ומתייחסת לשנת 2003, תקופה שאינה רלוונטית לתובענה שבפניי.

בנוסף, טענה המשיבה שהוראות סעיף 8 ג' לחוק ההסדרים והוראות סעיף 119 א (א)(3) לפקודת מס הכנסה מאפשרים "הרמת מסך סטטוטורית" ואף טענה שהוראות הפסיקה קובעות שהוראות סעיף 119א (א)(3) לפקודת מס הכנסה יוצרות חזקה לפיה הפסקת הפעילות שווה להעברת הנסכים לבעל השליטה ללא תמורה.

            באשר להתאמת התביעה להליך של סדר דין מקוצר, נטען שהואיל ומדובר ברשות מקומית התובעת חוב ארנונה מבעל שליטה, הרי שהתביעה מתאימה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר וכך גם נקבע בפסיקה.

            כן הוסיפה המשיבה והודיעה שאינה מבקשת לחקור המבקש על תצהירו.

4.         דיון

            תחילה אדרש לבחינת התאמתה של התביעה להתברר בהליך של תביעה על סכום קצוב כאמור בהוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז- 1967.

            במקרה דנן, מבססת המשיבה תביעתה על הוראות סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה לשם השגת יעדי התקציב) התשנ"ג- 1993 אשר תוקן על ידי הוראות סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004, שם נקבע:

" על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים,  והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות 
המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;

בסעיף זה -

"חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;
"חברה פרטית" כהגדרתה בחוק החברות התשנ"ט- 1999

            "בעל שליטה"- כהגדרתו בסעיף 119 לפקודת מס הכנסה.

הוראות סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה קובעות לעניין זה כדלקמן: